זלצר מירלה נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

פסק דין

פתח דבר

התובעת הגישה כתב תביעה במסגרתו טענה כי נפגעה ביום 5.12.04 בתאונת דרכים כהולכת רגל מרכב חולף, שזהותו לא ידועה, בהולכה בשולי כביש (להלן: "התאונה"). לפיכך, הגישה התובעת תביעה נגד קרנית חברה לביטוח בע"מ, ועתרה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "הפלת"ד").

הנתבעת הכחישה את עצם קרות התאונה הנטענת, כמו גם את היות האירוע תאונת דרכים.

התיק נקבע להוכחות בשאלת החבות והאחריות תחילה.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב, וב"כ התובעת הגיש סיכומי תשובה.

מטעם התובעת העידה התובעת בלבד.

מטעם הנתבעת העידו שני שוטרים שנקראו לזירת האירוע, רס"ב שפיק מנסור ורס"ב אדיב טוויל (להלן: "מנסור" ו"טוויל" בהתאמה). כן העיד גיא פאר, נהג משאית שחלף בכביש (להלן: "פאר"). הנתבעת הגישה את הודעת התובעת במשטרה, תצהיר נסיבות מטעם התובעת משנת 2005, ותצהירי תשובות לשאלון ולבקשת פרטים נוספים מטעם התובעת.

השאלה המחייבת הכרעה היא אם הוכיחה התובעת את תביעתה במידה הנדרשת.

גרסאות התובעת ביחס לאירוע

התובעת מסרה את גרסתה ביחס לאירוע הנטען במספר הזדמנויות. לראשונה, נגבתה מהתובעת ביום 5.1.05 הודעה במשטרה במסגרת תלונתה על התרחשות תאונת דרכים – נ/4. בהמשך, נחתם תצהיר נסיבות על ידי התובעת ביום 4.5.05 במסגרת הליכים המוקדמים לתביעה שלפניי – נ/1 (להלן: "תצהיר הנסיבות"). לאחר מכן השיבה התובעת ביום 3.5.09 לבקשה למסירת פרטים נוספים ולשאלון שהופנה אליה במסגרת ההליך הנוכחי – נ/2. התובעת מסרה תצהיר עדות ראשית ביום 3.5.09. ואחרון, התובעת נחקרה בחקירה נגדית בביהמ"ש ביום 5.1.11.

בהודעה במשטרה ציינה התובעת, סוכנת ביטוח, כי נסעה מת"א לחיפה על מנת לבצע טיפולים לרכבה, אותו רכשה ממגרש מכוניות. התובעת אישרה כי לרכב לא היה טסט ואף לא ביטוח. התובעת אף הודתה כי היא נסעה ללא רישיון נהיגה, אך טענה כי נתון זה לא היה בידיעתה.

לטענת התובעת, בנוסעה בכביש החוף לכיוון חיפה לפני מחלף עתלית נתקעה עם הרכב ללא דלק. האירוע התרחש בשעה 18:00 לערך. בשלב זה לקחה התובעת טרמפ לתחנת הדלק בעתלית מילאה דלק, ושבה בטרמפ לכיוון רכבה, כשהטרמפ מוריד אותה בעבר הנגדי של הכביש. התובעת חצתה רגלית את הכביש לצד שבו היה רכבה, ובהולכה על השוליים הימניים של הכביש לכיוון צפון, פגע בה רכב, שאין לה כל פרטי זיהוי שלו, והיא נפלה על הכביש. התובעת קמה וראתה שהיא מדממת. אף רכב לא עצר, והיא צלצלה לחבר בשם בני קוטיק (להלן: "קוטיק"), שאותו הזעיקה בשיחה טלפונית מאזור המפרץ עוד בעת שנתקעה עם הרכב. לאחר מכן לדבריה, עצרה משאית, ונהגה צלצל מהטלפון הסלולארי שלה למשטרה וכן לקוטיק. התובעת ציינה כי נהג המשאית אמר לה שלא ראה את אירוע התאונה, וציין כי עצר במקום לאחר שנאמר לו על ידי חבר שמישהו קפץ מהגשר, ונהג המשאית האט כדי לחפש את מי שקפץ. התובעת הוסיפה כי קוטיק פינה אותה לביה"ח, וכי הוא נעזר בשוטרים אותם פגש ליד הרכב שלה, ולמעשה קוטיק והשוטרים הגיעו ביחד אליה למקום הפגיעה.

בתצהיר הנסיבות ציינה התובעת כי מטרת הנסיעה לכיוון חיפה הייתה לבקר חבר. לדבריה בסמוך למחלף עתלית גילתה כי נגמר לה הדלק, והיא עצרה את הרכב בשולי הכביש, והלכה לתחנת דלק כדי למלא ג'ריקן בדלק. לדבריה, בשובה בשעה 18:00 לערך לרכבה, בהולכה על שולי הכביש פגע בה רכב שנסע לכיוון חיפה וברח, ואין לה כל פרטי זיהוי שלו. מהפגיעה נפלה התובעת, איבדה לדבריה הכרה למספר שניות, וכשהתרוממה ראתה שנפגעה ברגל. לדברי התובעת התקשרה לקוטיק והוא שצלצל למשטרה למיטב ידיעתה. קוטיק הגיע למקום ולקח אותה לביה"ח.

לאחר מכן הוגש כתב התביעה בו צוינו פרטי התאונה כדלהלן: בעת נסיעה לאירוע חינה של חברים בחיפה נתקעה התובעת ללא דלק בכביש ממחלף זכרון למחלף חיפה דרום. התובעת עצרה את רכבה בצד הדרך, לקחה טרמפ לתחנת דלק ביוקנעם, מילאה דלק וחזרה עם טרמפ למקום בו חנה רכבה מן העבר השני. על פי הנטען תוך כדי חציית הכביש נפגעה התובעת מרכב חולף שברח ללא הותרת פרטים. התובעת נותרה מוטלת על הכביש. התובעת צלצלה לחבר מחיפה וזה הגיע ולקח אותה לביה"ח. רכב אחר שחלף הזעיק משטרה.

לאחר הגשת התביעה במסגרת ההליכים המקדמיים, במענה לבקשה לפרטים נוספים תיארה התובעת את מהלך האירועים כך: היא הוזמנה לאירוע של בוריס ועליזה זלצמן בשעה 19:00 בחיפה. בשעה 17:00 לערך יצאה מת"א. כשנתקעה עם רכבה לקחה טרמפ לתחנת דלק שנמצאה בהמשך הכביש. היא מילאה דלק בעשרים ₪, שילמה במזומן, וחזרה עם טרמפ שנסע בכיוון הנגדי. התובעת חצתה את הכביש דרך חומת ההפרדה, והיא נפגעה במרחק 20 – 50 מטרים מרכבה מרכב שנסע לכיוון צפון (כנראה). הרכב פגע ברגליה והיא הועפה לכיוון מעקה ברזלים מקווקווים. המרחק בין מקום התאונה לרכבה היה כ – 50 מ', והיא לא הבחינה ברכב עד שפגע בה. לדבריה שכבה בנתיב הימני ויתכן שגררה את עצמה לשולי הכביש, עד שהגיעו המשטרה וקוטיק ועזרו לה להיכנס לאוטו. לדבריה צלצלה לקוטיק בשעה 18:45 לערך וכעבור דקות ספורות הוא הגיע לזירת התאונה שהייתה במרחק 50 מ' מרכבה. לדבריה קוטיק והמשטרה הגיעו ביחד למקום בשעה 18:50 לערך.

בתצהיר תשובות לשאלון שניתן בד בבד, ציינה התובעת כי הרכב עמד על הכביש בין זכרון ליוקנעם בדרך לחיפה מתחת לגשר במרחק 2 – 3 ק"מ מתחנת הדלק ביוקנעם, לשם הגיעה בטרמפ כדי לקחת דלק. לדבריה, כשנתקעה התקשרה לקוטיק שיבוא לאסוף אותה, וכן לחברה בשם מלכה. פרק הזמן שחלף מאז שעזבה את רכבה ועד שובה אליו עם ג'ריקן דלק היה כעשר דקות בערך, אולי קצת יותר. התאונה ארעה בין 18:00 ל – 19:00, בסמוך לרכבה, כשהיא הולכת לקראתו. הרכב הפוגע נסע כנראה לכיוון חיפה, והיא לא הבחינה בו עד לפגיעה. מן הפגיעה עף ג'ריקן הדלק. התובעת נפלה על הכביש ונפגעה בקרסול ימין. למקום הגיעו ניידת משטרה וקוטיק, והיא העדיפה להתפנות עם קוטיק ולא לחכות לאמבולנס.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית. בתצהירה מסרה כי עזבה את ת"א בסביבות 16:30 לכיוון חיפה לאירוע של משפחת זלצמן. לדבריה ירד גשם והדרך הייתה פקוקה ביותר. במהלך הנסיעה הבהבה נורת הדלק, וקרוב למחלף עתלית מתחת לגשר נתקעה ללא דלק והרכב נעצר. התובעת צלצלה לקוטיק שציין כי הוא במפרץ חיפה ויגיע לאסוף אותה. בינתיים עצרה התובעת טרמפ לתחנת הדלק ביוקנעם, ולקחה ג'ריקן דלק. התובעת חזרה בטרמפ בכיוון הנגדי עד סמוך לרכבה. אז חצתה את הכביש דרך חומת ההפרדה, וראתה כי רכבה חונה סמוך לגשר. התובעת החלה ללכת לכיוון צפון, כשהיא משוחחת כל אותה עת עם חברה בשם מלכה שרון בטלפון הנייד, כשלפתע חשה חבטה עזה וכלי רכב פגע בה. מהפגיעה עף לה הטלפון וכן ג'ריקן הדלק והיא התעוררה על הכביש. לאחר מכן עצר בחור עם משאית לידה, וציין בפניה כי ראה אותה עפה. הוא עזר לה לבקשתה להרכיב את הטלפון, והתקשר לקוטיק שהיה במרחק קצר ממנה. במקביל הגיעה ניידת, והשוטרים הציעו להזמין אמבולנס, אלא שאז הגיע למקום קוטיק והיא נסעה איתו לביה"ח.

בעדותה בביהמ"ש במסגרת חקירתה הנגדית טענה התובעת כי נסעה מתל-אביב לחיפה לאירוע חינה של בת של חברה. התובעת הכחישה מכל וכל את הגרסא שמסרה במשטרה כי נסעה לצורך טיפול ברכב, ולא היה לה כל הסבר מדוע טענה כך במשטרה.

התובעת ציינה כי תוך כדי הנסיעה צפונה נתקעה ללא דלק מתחת לגשר בין יוקנעם לחיפה, האוטו נעצר באמצע הדרך ללא דלק, והיא יצאה וגררה אותו ידנית לשולי הכביש. לאחר מכן עצר רכב לסייע לה, והיא לקחה עימו טרמפ לתחנת הדלק להביא דלק. התובעת ציינה כי מדובר בכביש 4 צפונית לזכרון. לדבריה, לא התעכבה, והזמן שחלף מעזיבת הרכב ועד חזרתה אליו נמשך כ – 10 – 20 דקות. התובעת שללה מכל וכל את האפשרות שהרכב עמד במקום כשעה עד לתאונה, וטענה כי עד שטוען כך משקר.